צרות של עשירים / נעם חורב

יש לך הרגל כזה מחורבן -

להשאיר מסטיק משומש על השולחן

לגלגל לכדור ורוד ומושלם

ולשכוח לגמרי שהוא שם

מאה פעם כבר ביקשתי שתפסיק

זה רטוב

ומלכלך

והופך להיות דביק

ובפעם האחרונה שחזרתי הביתה

כמעט כבר התפוצצתי,

ואתה, אתה חייכת:

״שאלה יהיו הצרות שלנו, אמן!

שכל החיים נמשיך להתלונן

על דברים כל כך קטנים

על הרגלים מעצבנים

על נעליים שזרוקות

או בלגן של עיתונים!

כי אם היו בינינו בעיות אמיתיות

לא היינו מעזים להיטפל לשטויות

לבזבז את האנרגיות, להיות עסוקים

בניואנסים של שיגרה ובמסטיקים דביקים״

ואז צעקת לי:

״אני אוהב אותך כל כך!״

וקמת

וזרקת את המסטיק לפח

ופתאום שמעתי אותך נאנח

מהמטבח:

״שוב השארת כיור מלוכלך?״

(מתוך 'שמש בצנצנת')