פיצה וברד / נעם חורב

ביום הולדת 5, לפני כמעט שלושים שנה

אמא שלי לקחה אותי לפיצה בשכונה

היא קנתה לי משולש עם זית בצד

קטשופ בוהק וכוס של ברד

ביום הולדת 10, ממש-ממש מזמן

עשו לי מסיבה במקלט של הבניין

אכלנו פיתות עם חומוס ומלפפון

ורקדנו נבוכים את הסלואו הראשון

ביום הולדת 13, בר מצווה לילדון

חגגו לי כמצופה - באולמי "בון בון"

בין שנדליירים וקריסטל עמדתי להתעלף

כשקראתי את הדרשה בקולי המתחלף

ביום הולדת 18, טירוף של נעורים

ברחנו תל-אביבה בלי לשאול את ההורים

שרפנו ת'רגליים במסיבה הכי גדולה

וגמרתי את הלילה מחובק עם האסלה

את יום הולדת 22, משוחרר מהצבא

חגגתי בטיול, על איזו דיונה צהובה

בחוף של גואטמלה עם סיגריה בין שפתיי

שרנו ביחד, "no woman no cry"

בגיל 26, צימר בצפון

ראינו כוכבים במקום ללכת לישון

ישבנו במרפסת, בהינו בהרים

נו, כמה כבר אפשר להקשיב לציפורים?

ביום הולדת 30, הבלגן חגג

אירגנו לי מסיבת הפתעה על הגג

עם די-ג'יי, בלונים, קליפ ופרחים

ומלמלתי בחיוך: "לא הייתם צריכים!"

ואתמול הייתי בן 33

עם יותר נרות דולקים, ופחות שטויות בראש

וכשכיביתי את האש, ביקשתי משאלה

זה מצחיק איך בנאדם בסוף חוזר להתחלה

כי לא היו שום מסיבות, ולא היו שום ממתקים

ולא מאתיים איש על גג או ניצוצות או זיקוקים

רק כמה חברים – קצת חדשים, קצת ישנים

כאלה שיחגגו איתי גם בגיל שמונים

אז ישבתי בחצות, עם חלונות טיפה פתוחים

וחשבתי לעצמי: מה אנחנו כבר צריכים?

לחגוג עם איזה מישהו שיחזיק לנו את היד

ועם פיצה, וקטשופ, וכוס של ברד.

(מתוך 'טיוטה של אושר')