על חולצות ואנשים / נעם חורב

יש לי חולצה מגיל 16 בערך

היא מונחת שנים אצלי בארון

חולצה ישנה, שעשתה איתי דרך

כל כתם קטן בה הוא עוד זיכרון

עברנו ביחד מיליון רגעים

שרפנו כבישים במשך שעות

טעמנו כמעט מהכל בחיים -

בית ספר, צבא, שירים ודמעות

אבל בזמן האחרון משהו קרה -

הצווארון מרגיש קצת חנוק

הזמן התגלגל, שנה כבר עברה

והיא לא מתאימה לי בדיוק

כן, משהו בה כבר

לא אותו הדבר

או שאני השתניתי פתאום

כי מה שהיה נכון בעבר

לא תמיד גם נכון להיום

היא מקופלת על מדף פנימי

אצלי בלב

אני שומר לה חסד נעורים

וחשוב לי שתדע, שתמיד אני אוהב

גם אם יש לי בגדים אחרים

רק בלילה, מדי פעם,

כשאף אחד לא רואה

אני נזכר בה, לבד על הכבישים

ואלה החיים, וככה זה קורה -

עם חולצות

וגם עם אנשים.

(מתוך ׳שמש בצנצנת')