נשארתי / נעם חורב

נשארתי במתמטיקה חמש יחידות

כי ככה רצו ההורים והמורים

וסבלתי מכל רגע ברמות מפחידות -

אף פעם לא הייתי אחד של מספרים

נשארתי בדירה הקטנה כמעט שנתיים

רק כי הרגשתי לא נעים מהשותף

והיה לי שם צפוף, ופעם בשבועיים

הביוב היה עולה - וכל החרא צף

נשארתי במקום העבודה שלא רציתי

כי פחדתי לעזוב והייתי קצת לחוץ

לא היה לי שום אתגר, והרגשתי שמיציתי

אבל מה, לעזאזל, מחכה לי כבר בחוץ?

נשארתי בקשר עם חבר מהילדות

לא הצלחתי לשחרר את מה שכבר חלף

נאחזתי בהיסטוריה הנוסטלגית, וזו שטות

כי תכל'ס לא נשאר לנו עוד כלום במשותף

נשארתי איתך, רק מתוך הרגל

לא מצאתי את הכוח לעזוב לך את היד

חשבתי - לעזוב זה אומר להיכשל

ואולי פשוט פחדתי להיות פתאום לבד

נשארתי ונשארתי

גם כשלא היה למה

והחיים עברו מהר,

לא שמתי לב בכלל

שמשהו יושב לי

חזק על הנשמה

אז נשארתי

ונשארתי

אומלל.

רק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...

איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...

בכיס המעיל מהחורף שעבר לא מצאתי שום שטר או קבלה, גם לא מסיכת קורונה כחולה רק סיכה צהובה כמו עדות עצובה שהקפיאה לי את הדם - כל כך הרבה...

פוסטים אחרונים