משפחה שבוחרים / נעם חורב

ואיך תמיד

כולם מדברים

על משפחה כזאת,

שלא בוחרים –

על אמא ואבא,

על אח ואחות

שולחים להם פרחים

כותבים להם ברכות

אבל מה עם כאלה

שהיו איתך בנפילות

שעברו איתך צמוד

את כל הטלטלות

שמכירים אותך יותר

משאתה מכיר את עצמך

שהרגשת לפעמים

שהם יותר ממשפחה

כאלה שהחזיקו איתך

יחד ת'חיים

שנצמדו אליך שם

גם בזוועות,

גם בגבהים

שפתרו לך בשקט

כל סיוט וכל חלום

שהפכו אותך בסוף

למי שאתה היום

כאלה שמבינים

גם כשאתה שותק

שיתנו לך הכל

גם כשהכיס שלהם ריק

שיגידו ת'אמת

גם אם היא כואבת

שלא יהיה להם כסא

אבל יתנו לך לשבת

כאלה שבנית איתם גג

לאט-לאט

שיסעו באמצע הלילה

גם אם נתקעת באילת

שאולי אחרי הכול

הם לא קרובים בקשר דם

אבל כרוכים בחוטים

שמחברים בין בני אדם

כן, מה עם כאלה

שתמיד נשארים

מה עם משפחה כזאת,

שבוחרים?

(מתוך 'שמש בצנצנת')