משחקים של ילדים / נעם חורב

קפצנו לחברים לארוחת שאריות של אחרי החג.

המבוגרים פירקו בקבוקי יין ודיברו על פוליטיקה,

והילדים שיחקו בחוץ על הדשא.

באיזשהו שלב השתעממתי מהשיחה של המבוגרים,

אז החלטתי לקפוץ עם דרור לאיזור הילדים -

שם בדרך כלל קורים הדברים המעניינים.

הם שיחקו בעולם משלהם.

חשבתי לעצמי שזה מדהים לראות ילדים משחקים בחוץ כמו פעם, ולא דבוקים למסך.

פתאום אחת הילדות נעצרה וצעקה:

״אזעקה! אזעקה! כולם לממ״ד!״

לרגע נלחצתי, אבל שום אזעקה לא נשמעה ברקע,

ולקח לי כמה שניות להבין שזה חלק מהמשחק שלהם.

כן, כן, מסתבר שהילדים של היום משחקים ב״אזעקה״.

הילדה הגדולה ניתבה את כולם אל מתחת לעץ,

שם הם הסתתרו בממ״ד דמיוני מטילים דמיוניים.

ילדה אחרת דאגה לאחותה הקטנה ולחשה לה בקול אימהי: ״אל תפחדי, נשלח עליהם טילים בחזרה!״

הקטנה נרגעה וצעקה: ״דוד שלי בצבא והוא יותר חזק ממכם!״

אחד הילדים הצטרף להעלאת המורל וצעק באומץ: ״כן! נשלח עליכם טילים עד שתחזירו לנו את כל החטופים.״

ואני רק עמדתי שם, משקיף מהצד, והלב שלי נשרף.

נזכרתי שכשהייתי ילד בעפולה, היינו עושים פינת יצירה ומקשטים את הקופסאות של מסיכות האב״כ.

כל דור והפוסט-טראומה שאורבת לו.

אחר כך הוציאו קינוחים, והכול המשיך להתנהל בסדר הישר של המציאות העקומה שלנו.

הצמדתי את דרור חזק אליי וחשבתי לעצמי עד כמה התפילות שלנו פה בסיסיות ופשוטות -

שהילדים יחזרו לשחק במשחקים של ילדים. אמן.