מאה קילומטר / נעם חורב

עלה לי החום לילה אחד

כשהיית רחוק, ונשארתי לבד

אז שכבתי בצד, צמודה אל הקיר

עם צמרמורת בגוף ודופק מהיר

ואז התקשרת כדי להגיד:

"לילה טוב, אהובה יקרה," כמו תמיד

ואני לא יכולתי כמעט לדבר

השתעלתי המון וניתקתי מהר

והתחלתי פתאום להזות ברוחי

איך תבוא ותניח ידך על מצחי

אבל המרחק ביני ובינך

טרק את עיניי אל תוך השמיכה

שעתיים אחרי, התעוררתי בפחד –

מפתח חורק, דלת נפתחת

קול צעדים מהירים לעברי

והצל של דמותך בפתח חדרי

"מה פתאום הגעת?

תגיד לי, השתגעת?"

מלמלתי והרגשתי את הראש כמו פטיש

"זה מאה קילומטר וחושך בכביש!"

ואתה, אתה חייכת

ואז פתאום לקחת

את ידי אל כף ידך

ואמרת בבטחה:

"את יודעת כמה מזל

בנאדם צריך בכלל

כדי שיהיה לו

מישהו לנסוע בשבילו

באמצע הלילה מאה קילומטר

רק כדי לבדוק שהוא בסדר?"

(מתוך 'טיוטה של אושר')