לילות לבנים / נעם חורב

בחוץ מלחמה משתוללת

אבל הילדה שלי מייללת

ובדיוק כשמגבירים כוננות בגבול

אני נכנס לכוננות טיטול

בכותרות מדווחים על אסטרטגיית הקרב

אבל היא רוצה בקבוק,

והיא רוצה אותו עכשיו

ובזמן שמזהירים מהאיום האיראני

והחות'י

והעיראקי

אני בכלל מוטרד מהאיום של הקקי

אנשים דואגים מסוף העולם

אבל אני דואג שיהיה לה חם

ומסניף אותה עמוק-עמוק

והיא כולה ריח של חלב מתוק

ריח של חיים.

ריח של תינוק.

אז במקום להיות מחובר לעדכונים

אני מחובר למגבונים בלילות הלבנים

כי כשהילדה שלי לא מפסיקה לבכות –

כל המלחמות יכולות לחכות.