לילד שעוד לא נולד לי / נעם חורב

רציתי לבקש ממך סליחה

על הבטחות שייעלמו לך

אל שדות השכחה

ואנשים שיטרקו את הדלת

על לבך.

על אצבעות אהובתך שתלטפנה אחרים

על מנהיגים שיצעקו סיסמאות על השלום

על כל החטאים שנעשים בחדרים

ועוד יותר על אלה שקורים לאור היום.

על הזאב המסוכן בתחפושת של כבשה

על המחיר של האמת, שתצטרך עוד לשלם

על הגרביים התועים שייעלמו לך בכביסה

על אנשים, על גאווה, ועל מה שביניהם.

על חוסר צדק משווע שירתיח את דמך

על רעב הילדים שלא תראה בשום תמונות

על קעקוע הבדידות שיצרוב גם את בשרך

על הנשק שתחזיק בשתי ידיך הקטנות.

לילד שעוד לא נולד לי,

מה נשאר לי לעשות?

להשתדל לבחור באור,

להמשיך ולנסות

להפוך את העולם

למקום בו לא תפחד

שיהיה טיפה יותר טוב,

עד שתיוולד.

(מתוך 'שמש בצנצנת')