חיפוש

לאבד את השמש / נעם חורב

אחת לכמה זמן

הנפש שלי מעלה עשן -

היא לא מדליקה לי

נורות אזהרה

לא משאירה לי

מולה שום ברירה

ברגע אחד, מתוזמן ובודד -

היא מתפוצצת בבום

כמו מחבל מתאבד,

אז אני נכנע ורועד

כשהיא עולה על גדותיה

כי אני כבר גדול,

גדול ויודע –

לפעמים זה נדרש

לאבד את השמש

להיות קצת חלש

לנתק את הרגש

לשקוע ממש

כבר למדתי אמש

שאין שום חדש

תחת הנפש -

רק לשתוק מבחירה

לשתות את הרע

להגיש לה את הלחי

לחטוף את הסטירה

וליפול

ולגדול

ולקום חזרה.

(מתוך ׳שמש בצנצנת׳)

פוסטים אחרונים

רק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...

איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...

בכיס המעיל מהחורף שעבר לא מצאתי שום שטר או קבלה, גם לא מסיכת קורונה כחולה רק סיכה צהובה כמו עדות עצובה שהקפיאה לי את הדם - כל כך הרבה...