חופש / נעם חורב

פגשתי פעם איש

שהיה לו הכול –

אוטו, וכסף, ובית גדול

שדות רחבים

אינסוף מרחבים

ארמון אמיתי

הליקופטר פרטי

שהטיס אותו גם

מעבר לים

וכל העולם

נפרש לרגליו

מיער הגשם

עד חוף השנהב

אבל מי שהכיר אותו

באופן אישי

ראה וידע:

הוא לא איש חופשי.

כי כל הדלתות בחייו ננעלו

וכבר כמה שנים

הוא בעצם כלוא

בעצמו

בנפשו

בקולות בראשו

הוא אסיר מיוסר

של כל הרהוריו

הוא כבול לתמיד

לכל יצריו

ואין שום מצב

שיברח כמו גנב

מכלוב הזהב

שבנה בידיו

והלוואי שנהיה

חופשיים באמת

שהכלא הזה, הפנימי

יתמוטט

שנפסיק להשתעבד

לדאגות

לאכזבות

לרחמים העצמיים

לעוצמת הלהבות

ושנחרוט במחשבות –

החופש ההוא,

הקדוש –

מתחיל ונגמר אצלנו בראש.

(מתוך 'שמש בצנצנת')