בית המשפט! / נעם חורב

אני תמיד שופט אותי לחומרה

בבית המשפט הפנימי

ונותן לי

את העונש הכי נורא

כשזה אני

נגד עצמי

אני מתנהג בבריונות

עושה עליי שרירים

ואין לי שמץ סלחנות

כמו שיש לי לאחרים

העדים על הדוכן

מסעירים את הרוחות

הם עושים לי רצח אופי

ואפס הנחות

גם הפעם

אין שום טעם

כי כלום לא השתנה -

יש שופט

יש נאשם

ואין שום הגנה.

(מתוך ׳שמש בצנצנת׳)