אנשים צריכים ביניהם עדינות

גם כשהם עולים על גדותיהם מריקנות

שתהיה כתף קטיפה להניח את הראש

ברגע אחד מזוקק וקדוש

כי ברחוב ההומה משליכים אבנים

יש בדידות וצפיפות ואינסוף סכינים

רק הבית בפנים עוד מוגן וזהיר

יש סירים על הגז ותמונות על הקיר

וריח טרי של עוד הזדמנות

אנשים צריכים ביניהם עדינות.

אנשים צריכים ביניהם עדינות

כשנגמר החלב הם יורדים לחנות

כשנגמר המקום הם שוברים את הקיר

כשנגמר ביניהם, הם לומדים להסתיר

ורק הידיים נוגעות-לא נוגעות

האור שוב נכבה בחדר-מדרגות

הם חיים אומללים באותה חסכנות

אנשים צריכים ביניהם עדינות.

אנשים צריכים ביניהם עדינות

אין אלוהים ואין חסינות

הם תולים על הקיר לוח שנה

סוגרים חלונות מפני הזקנה

ואין להם כלום מלבד בדידותם

הם חוזרים זה לזה כמו לבית ילדותם

והבית בפנים עוד מוגן וזהיר

הסירים על הגז, התמונות על הקיר

הקצב איטי והמוות מהיר

הם שותקים יד ביד, מלאי סלחנות

אנשים צריכים ביניהם עדינות.

(מתוך ׳שמש בצנצנת׳)

רק שלא ניקרע כמו ים סוף. שלא נעמיק את הפצע החשוף. שלא נגזור את החוט השקוף. כן, אם בכל דור ודור האויב עומד עלינו לכלותנו - רק שלא ניפגע...

איך אפשר לדבר על פריחה כשיש לנו אחים שכלואים בחשיכה שקופאים עכשיו מקור ואין להם שמיכה בלי ריח של בית וחום של משפחה איך הפרפר פורש את...

בכיס המעיל מהחורף שעבר לא מצאתי שום שטר או קבלה, גם לא מסיכת קורונה כחולה רק סיכה צהובה כמו עדות עצובה שהקפיאה לי את הדם - כל כך הרבה...

אנשים צריכים ביניהם עדינות / נעם חורב