פעם היו לי מיליון חברים הטלפון שלי צילצל לילות ובקרים - חבר אחד ליציאות חבר אחר לדמעות חבר אחד שמעביר לי את הזמן ברכבת היה אחד כזה מופרע...

ילדתי, כשאת משחקת קלפים או מחליפה מדבקות בצורת לב - למדי את תורת הנחישות היטב. דרשי לעצמך את מה שהובטח צאי להילחם על כל מה ששלך עמדי...

בכיתה ב', בפורים המורה כתבה פתק להורים: "נא לשלוח את הילד עם משלוח מנות, אפשר להכין, ואפשר גם לקנות!" אז אבא לקח אותי למכולת של יששכר...

בגדול, הסיכויים היו נגדנו. הגענו זה לזה בתקופה הכי לא מתאימה - אני הייתי מרוסק אחרי פרידה. אתה היית קצין קרבי שבדיוק יצא מהארון, ועבר...

״מאמי, אני לא מרגיש טוב.״ לחשתי לך בטלפון. ״מה יש לך? הראש? הבטן? אולי אכלת משהו לא טוב?״ ענית לי בדאגה. ״לא... לא משהו כזה...״ גימגמתי,...

ואז, כשגדלתי, לחשת לי פתאום: "תזוזי קצת הצדה, לא נשאר לי כבר מקום תנסי להיזהר הסחרור הזה אדיר את עולה נורא מהר ויהיה לזה מחיר.״ וכמעט...

זה פחד מוות להבין שאתה כבר לא מרגיש דבר פחד מוות להשעין את הראש על העבר זה פחד מוות לנסות להתרגל לחיות לבד פחד מוות לכסות את הכאב מצד לצד...